החלטה בתיק רע"פ 1439/13

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, שניתן על-ידי כב' השופטים א' טל - סג"נ, א' מקובר ו-ז' בוסתן, בעפ"ג 5827-07-12, מיום 20.1.2013. בפסק דינו דחה בית המשפט את ערעור המבקש על פסק דינו של בית-משפט השלום בנתניה, אשר ניתן על-ידי כב' השופט ח' טרסי, בת"פ 33670-04-10, מיום 18.6.2012.

רקע והליכים קודמים

כתב האישום והסדר הטיעון

נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בגין שלושה אישומים, שבמסגרתם, ייוחסו למבקש שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (להלן: הפרת הוראה חוקית); עבירה של הטרדה, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: עבירת ההטרדה); עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין (להלן: עבירת התקיפה); ועבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין (להלן: עבירת האיומים).

           מעובדות החלק הכללי של כתב האישום המתוקן עולה, כי במהלך החודשים שבטרם התרחשות האירועים מושא כתב האישום המתוקן, היתה המתלוננת בת-זוגו של המבקש, עד שביום 7.4.2010, או בסמוך לכך, נפרדה המתלוננת מהמבקש. על רקע פרידתם, הוצא בבית-משפט השלום בכפר סבא צו נגד המבקש (מ"י 19373-04-10), אשר במסגרתו נאסר על המבקש ליצור קשר עם המתלוננת; להימצא במרחק הקטן מקילומטר מכל מקום בו תמצא; או להיכנס לרדיוס הקטן מ-5 קילומטרים ממקום מגוריה של המתלוננת, וכל אלו למשך 60 יום (להלן: ההוראה החוקית).

           להלן תמצית האישומים המתוארים בכתב האישום המתוקן:

א.          האישום הראשון - מעובדות האישום הראשון עולה, כי ביום 22.4.2010, בשעה 09:30, הגיע המבקש לחווה בבית יהושוע, שם שהתה המתלוננת, במטרה לשוחח עימה על מערכת היחסים ביניהם. המתלוננת ציינה בפני המבקש כי עומד נגדו צו, ואם לא יעזוב את המקום, היא תתקשר למשטרה. בתגובה עזב המבקש את המקום. בהמשך, כאשר נסעה המתלוננת מהמקום ברכבה, היא הבחינה לפתע במבקש, כאשר הוא נוסע לעברה וחוסם את דרכה באמצעות רכבו.

           על יסוד עובדות האישום הראשון, הואשם המבקש בעבירה של הפרת הוראה חוקית.

ב.          האישום השני - במסגרת האישום השני נטען, כי לאחר מתן ההוראה החוקית, במועדים שאינם ידועים במדויק, התקשר המבקש למתלוננת מספר רב של פעמים, וזאת במטרה להטרידה. בהמשך נטען, כי ביום 21.4.2010, בסמוך לשעה 14:00, נפגש המבקש עם אמה של המתלוננת, וציין בפניה כי הוא נכון לסלוח למתלוננת על מעשיה, וזאת בתנאי שתחזור אליו ותבטל את התלונה, אשר הגישה נגדו במשטרה. עוד נטען במסגרת האישום השני, כי ביום 22.4.2010, בשעה 09:00 או בסמוך לכך, התקשר המבקש אל אחיה של המתלוננת, אך זה ניתק את השיחה.

           על יסוד עובדות האישום השני, הואשם המבקש בעבירה של הפרת הוראה חוקית ובעבירה של הטרדה.

ג.           האישום השלישי - מעובדות האישום השלישי עולה, כי ביום 7.4.2010, בשעה 23:00 או בסמוך לה, הגיע המבקש לביתו של ד.פ (להלן: המתלונן) בבית יהושוע, פתח את דלת הכניסה, נכנס אל תוך הבית, והחל לדחוף את המתלונן. במועד מאוחר יותר, שאינו ידוע במדויק, התקשר המבקש למתלונן, ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו.

           על יסוד עובדות האישום השלישי, הואשם המבקש בעבירה של תקיפה ובעבירה של איומים.

           במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים, כי המבקש יודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, וכי טרם שייגזר עונשו, יישלח המבקש לקבלת תסקיר מבחן בעניינו. המשיבה הודיעה לבית-המשפט, כי תגבש את עמדתה בעניין עונשו של המבקש לאחר קבלת תסקיר המבחן ולאור האמור בו, בעוד שבאת-כוח המבקש דאז, עו"ד קארין בן עמי, ביקשה, כי שירות המבחן יבחן את האפשרות לסיים את ההליך בעניינו של המבקש ללא הרשעה.

הדיון בבית-משפט השלום

ביום 13.6.2010, קיבל בית-משפט השלום את הסדר הטיעון, ומצא את המבקש אשם, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בהתאם להסדר הטיעון, הורה בית-המשפט על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של המבקש, תוך התייחסות לאפשרות סיום ההליכים המשפטיים נגד המבקש ללא הרשעה.

           ואולם, ביום 31.10.2010, פנה המבקש לבית-משפט השלום בבקשה לאפשר לו לחזור בו מהודאתו, לאחר שטען, כי הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, בשל לחץ שהופעל עליו. בנסיבות אלה, ולנוכח השלב בו היה מצוי ההליך, התיר בית-משפט השלום למבקש לחזור בו מהודאתו, וקבע, כי "כתב האישום המקורי יעמוד על כנו".

           ביום 1.1.2012, לאחר שהתקיימו דיוני הוכחות בתיק, הודיעו הצדדים לבית-משפט השלום, בשנית, כי הגיעו להסדר טיעון בעניינו של המבקש. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים, כי המבקש יחזור בו מכפירתו ויודה בעובדות כתב האישום, לאחר שיתוקן בשנית, אך בשלב זה לא יורשע בדין. עוד הוסכם בין הצדדים, כי בטרם יגזור בית-משפט השלום את עונשו של המבקש, הוא יישלח לקבלת תסקיר מבחן, אשר במסגרתו תיבחן עמדת שירות המבחן בנוגע לאפשרות סיום ההליך באי-הרשעתו של המבקש. בהקשר זה, הודיעה המשיבה לבית-המשפט, כי היה וימליץ שירות המבחן על אי-הרשעה, היא תאמץ את המלצתו.

           בית-משפט השלום רשם לפניו את הודאתו של המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, והורה על עריכת תסקיר מבחן, אשר יתייחס, בין היתר, לאפשרות סיום ההליכים בעניינו של המבקש, ללא הרשעה.

ביום 18.6.2012, ולאחר שעיין בתסקיר המבחן שהוגש לבית-המשפט, ניתנה הכרעת הדין בעניינו של המבקש, אשר במסגרתה עמד בית-משפט השלום, בהרחבה, על האמור בתסקיר המבחן. בין היתר, הדגיש בית-המשפט, את החשש שהביע שירות המבחן, מפני הישנותה של התנהגות אלימה ואובססיבית מצד המבקש כלפי המתלוננת, וזאת, לנוכח חוסר הפנמתו של המבקש את החומרה הטמונה במעשים שבהם הודה, והתנגדותו ליטול חלק בהליך טיפולי, במסגרת שירות המבחן. עוד ציין בית-משפט השלום, כי לאורם של דברים אלה, ולנוכח ההתנגדות שהביע המבקש לביצוע שירות לתועלת הציבור (להלן: של"צ), נמנע שירות המבחן מהבעת עמדה נחרצת בנוגע לאי-הרשעתו של המבקש.